פתיחה: שוק העבודה הגלובלי עומד בפני שינויים מרחיקי לכת תחת ההשפעה של התפתחות טכנולוגית מואצת – אוטומציה, בינה מלאכותית (AI), רובוטיקה ופלטפורמות דיגיטליות.
כבר בעשור הקרוב עלולים כ-800 מיליון בני אדם בעולם לעמוד בפני איום לאבד את משרתם עקב אוטומציה וייאלצו לחפש תעסוקה חדשה. עד שנת 2050, תהליכים אלו צפויים לשנות באופן רדיקלי עוד יותר את פני התעסוקה. הגבולות בין מקצועות מיטשטשים, חלק מההתמחויות המסורתיות נעלמות ואחרות חדשות נוצרות, והכישורים הנדרשים משתנים דרמטית.
במאמר זה נבחן: איך מטשטשים הגבולות בין מקצועות ושוקי עבודה, אילו ענפים ותפקידים צפויים להשתנות או להיעלם בשל אוטומציה, AI וטכנולוגיות חדשות, אילו מקצועות חדשים עשויים להופיע, עד כמה מהיר ורדיקלי יהיה השינוי, ומה חוזים ארגונים בינלאומיים (כגון הפורום הכלכלי העולמי, מקינזי, OECD) וכן תחזיות מקומיות במדינות שונות. כמו כן נשלב עובדות, דעות מומחים ותגובות מהציבור ברשתות החברתיות כדי לקבל תמונה מקיפה של עולם העבודה בעתיד הקרוב והרחוק.
אחת המגמות המרכזיות של העשורים הקרובים היא טשטוש הגבולות המסורתיים בין מקצועות ותחומי עיסוק, כמו גם בין שווקי עבודה מקומיים. בעידן הידע והחדשנות, מקצועות רבים נעשים רב-תחומיים. "מקצועות העתיד" נוצרים לרוב במפגש של מספר דיסציפלינות. כך למשל, תפקידים חדשים משלבים מיומנויות מטכנולוגיות מידע, מדעים, עיצוב, ניהול ועוד. לדוגמה, כבר היום יש צורך באנשי מקצוע המשלבים הבנה ברפואה ובמדעי הנתונים (כגון ניתוח נתוני בריאות), או במהנדסים המבינים גם בבינה מלאכותית וגם באתיקה ומשפט (כגון מומחי רכב אוטונומי העוסקים הן בתכנון הטכני והן בהיבטים רגולטוריים). השילובים הללו מטשטשים את הקווים שהפרידו בעבר בין "מקצועות" נפרדים – העתידן הוא של תפקידי "היברידיים", שבהם העובד אינו מוגבל להגדרת תפקיד צרה.
במקביל, שוקי העבודה נעשים גלובליים וגמישים יותר. הדיגיטציה, והאצת העבודה מרחוק במיוחד בעקבות משבר הקורונה, מאפשרות העסקה חוצה גבולות גיאוגרפיים. סקרי עובדים מראים שכ-70% מהנשאלים היו רוצים להמשיך לעבוד מרחוק חלק גדול מהזמן, ולהגיע למשרד רק לפי הצורך. חברות רבות גילו שבעקבות המעבר הכפוי לעבודה מהבית ניתן לחסוך בעלויות משרד וגם לגייס כשרונות מכל מקום ללא מגבלת מיקום. פירוש הדבר שהתחרות על משרות היא יותר גלובלית – מת בהודו יכול לעבוד על פרויקט עבור חברה בארה"ב, ומהנדסת בישראל יכולה לתת שירות לסטארטאפ באירופה. גם הבעלות על "קריירה" הופכת גמישה: יותר אנשים פונים למודל של פרילנסר או "גיג-אקונומי", עובדים על פרויקטים זמניים עבור חברות שונות במקום משרה קבועה לכל החיים. כך הגבולות בין שווקי עבודה לאומיים מיטשטשים, ונוצר שוק עבודה עולמי אחד במובן של מאגר כישרונות גלובלי הזמין אונליין.
בנוסף, ההבחנה בין תפקידים בתוך ארגונים הולכת ומיטשטשת. במקום היררכיות נוקשות ותיאור תפקיד תחום, יותר ארגונים עוברים למבנים זריזים וצוותי פרויקט, שבהם העובדים חובשים "כמה כובעים" בהתאם לצורך. עובד אחד עשוי לעסוק גם בניתוח נתונים, גם בשיווק וגם בניהול לקוחות, במקום להתמקד במשבצת צרה. הסיבה לכך נעוצה בדרישות השוק המודרני: בעיות עסקיות היום הן מורכבות ורב-תחומיות, ולכן נדרש שיתוף פעולה בין-תחומי. כתוצאה מכך, מפתח תוכנה, למשל, נדרש להבין גם בחוויית משתמש, ואיש שיווק – לנתח דאטה של קמפיינים. נוצר "טשטוש" בין תחומי אחריות קלאסיים, ומתהווים תפקידים כלליים יותר כמו "מנהלי פרויקט חדשנות" המגשרים בין טכנולוגיה, עיצוב ועסקים.
טשטוש הגבולות מתבטא גם בממד הגאוגרפי של שוק העבודה. אם בעבר שוק התעסוקה היה במידה רבה מקומי – אדם התחרה על משרות באזור מגוריו – הרי שכיום מיומנויות רבות הן מבוקשות גלובלית, והודות לעבודה מרחוק אנשים עובדים עבור מעסיקים מעבר לים. חברות בינלאומיות מגייסות טאלנטים מכל העולם. לדוגמה, ענקית הטכנולוגיה GitHub דיווחה שעם המעבר לעבודה מרחוק היא גייסה עובדים ביותר מ-20 מדינות חדשות. לכן אפשר לומר שהגבול בין "שוק עבודה ישראלי" ל"שוק עבודה עולמי" הולך ומיטשטש עבור מקצועות רבים.
לצד זאת, הגבול בין עבודה לזמן חופשי גם הוא מטשטש – במובן זה שאנשים מנהלים קריירות מגוונות לאורך החיים. תופעה זו מכונה "קריירת פרוטפוליו": ייתכן שאדם יהיה בעת ובעונה אחת גם שכיר במשרה חלקית, גם פרילנסר בפרויקט צדדי וגם יזם סטארט-אפ – שילובים שבעבר נחשבו יוצאי דופן. גיוון זה מאפשר לעובד למצות כישורים שונים ולפזר סיכונים, אך גם מאתגר במונחים של יציבות תעסוקתית וזכויות סוציאליות.
ענפים והתמחויות שישתנו או ייעלמו בשל אוטומציה וטכנולוגיה
אחד ההיבטים הדרמטיים של מהפכת ה-AI והאוטומציה הוא היעלמותן ההדרגתית של עבודות וענפים מסוימים. למעשה, אנו כבר עדים לתהליך זה: תפקידים רבים נעשים מיותרים או מצטמצמים כאשר מכונות ואלגוריתמים מסוגלים לבצע את המשימות טוב יותר, מהר יותר וזול יותר מבני אדם. ראשונים להיפגע הם, כמובן, עבודות רוטיניות, חוזרות ונשנות, או פיזיות ופשוטות יחסית. רשימות שהרכיבו מומחים ברוסיה, למשל, מנבאות כי בשנים הקרובות ייעלמו מקצועות כגון מזכירות, שליחים, מאבטחים, מנהלי חשבונות (רואי חשבון זוטרים), חשבי כמויות, שומרי מוזיאונים, מגיהים, מתמללים, נוטריונים, קופאים, אורזים, נהגים, פקידי בנק ונציגי מוקדים טלפוניים. הסיבות לכך ברורות: דיגיטציה, אוטומציה וגלובליזציה – כלומר, שירותים דיגיטליים וטכנולוגיות תופסים את מקומם של אותם בעלי תפקידים. דוגמאות: עוזרים וירטואליים ויומנים אלקטרוניים מחליפים את המזכירה; פלטפורמות משלוחים ורחפנים מאיימים על השליח; מערכות אבטחה אוטונומיות (מצלמות חכמות, חיישנים) מפחיתות צורך במאבטחים; תוכנות הנהלת חשבונות מצמצמות צורך במנהלי חשבונות; תוכנות זיהוי דיבור מתמללות אודיו אוטומטית במקום מתמללים; חנויות מקוונות וקופות אוטומטיות מייתרות קופאים; בנקאות מקוונת וכספומטים מפחיתים צורך בפקידי בנק; צ'טבוטים ושירותי self-service מחליפים חלק מנציגי השירות.
מגמה זו אינה ייחודית למדינה מסוימת – היא גלובלית. הפורום הכלכלי העולמי מציין שתפקידים משרדיים כגון קלדנות, הזנת נתונים ותפקידי מנהלה הם בין אלה שידעו את הירידה החדה ביותר בביקוש עד 2030. גם פקידים, עובדי דפוס, קופאים ופקידות קבלה נמנים על המקצועות שצפויים להצטמצם משמעותית עם הגידול באוטומציה ובדיגיטציה. למעשה, לפי דו"ח של WEF, 85 מיליון משרות עלולות להיעלם עד 2025 עקב חלוקת עבודה חדשה בין בני אדם למכונות. ראינו האצה של מגמה זו בזמן הקורונה: רוב החברות הגדולות ניצלו את ההזדמנות להחליף תהליכים ידניים בדיגיטליים – 80% מהמנהלים העולמיים אמרו שהם מאיצים תהליכי דיגיטציה, ו-50% ציינו שהם מזרזים אוטומציה של תפקידים בחברה שלהם.
ייצור ותעשייה: זה התחום הקלאסי שבו רובוטים תעשייתיים מחליפים בני אדם. מפעלי רכב, אלקטרוניקה, מזון ועוד – רובוטים עושים ריתוך, הרכבה, אריזה (כמו זרועות הרובוט בתמונה למעלה האורזות כיכרות לחם במאפייה תעשייתית). תפקידים כמו פועלי קו ייצור, אורזים, מפעילי מכונה פשוטה – מצטמצמים. מפעל מודרני מייצר יותר עם פחות עובדים. לפי נתוני OECD, כ-28% מהמשרות ב-OECD נמצאות בעיסוקים בעלי סיכון אוטומציה גבוה (בעיקר בייצור ותפעול).
תחבורה ולוגיסטיקה: כלי רכב אוטונומיים מהווים איום ממשי על נהגי משאיות, אוטובוסים ומוניות. כבר היום משאיות אוטונומיות נוסעות בשיירות ניסיוניות בכבישי אירופה, ורכבי רובוט ניסיוניים של גוגל הסיעו נוסעים בלי נהג בטיחות בתוך העיר. אמנם עוד יש נהג גיבוי בכיסא – אבל השאלה היא כמה זמן עד שהם לא יידרשו כלל. אם יצרני הרכב והענקיות הטכנולוגיה יצליחו להסדיר מבחינה רגולטורית תחבורה אוטונומית, יעמדו לרשותם טיעונים חזקים: רכבים אוטונומיים לא מתעייפים, אינם משתכרים, מצמצמים תאונות וחוסכים דלק. מלבד נהגים, גם עובדי מחסנים ומלגזנים מוחלפים בכלי שינוע אוטומטיים ומערכות לוגיסטיקה רובוטיות (למשל במחסני Amazon יש צי רובוטים עצום לצד מספר קטן יחסית של עובדים אנושיים).
משרד ופקידות: מנהלה אדמיניסטרטיבית, קלדנות, מזכירות, עוזרי הנהלה, פקידים ועובדי בק-אופיס – כל אלו מצטמצמים עם המעבר לשירותים מקוונים ואוטומטיים. לדוגמה, תוכנות Office חכמות מחליפות במידה רבה הקלדת נתונים ידנית; יומנים דיגיטליים וצ'טבוטים מחליפים פגישות תאום טלפוניות; מערכות ERP מנהלות מלאי ורכש במקום פקידים. מקצוע המזכירה – סמל אמצע המאה ה-20 – הולך ונעלם במובן המסורתי.
בנקים ופיננסים: קופאים בבנק, פקידי הלוואות, סוכני ביטוח, פקידי דואר – מקצועות אלו במגמת ירידה עקב טרנספורמציה דיגיטלית. לפי WEF, משרות בתחום שירותי דואר ובנקאות קמעונאית נמנות עם הנעלמות במהירות הרבה ביותר עד 2030. אפליקציות בנקאיות תופסות את מקום סניף הבנק; רכישת ביטוח נעשית אונליין ללא סוכן; חשבונאות בסיסית נעשית על ידי תוכנות AI; ועד עצם כתיבת צ'קים – פעולות שבעבר דרשו כוח אדם – דועכות.
קמעונאות ומסחר: חנויות פיזיות נפגעות מהמסחר האלקטרוני. התוצאה: ירידה בביקוש לקופאים, מוכרים, מחסנאים בחנויות. "חנות ללא קופאי" (Just Walk Out) כבר פועלת בניסויים (למשל Amazon Go).
אירוח ושירותים בסיסיים: מסעדות מזון מהיר מנסות רובוטים להכנת מזון (כמו רובוט המבורגרים), בתי מלון מכניסים צ'ק-אין אוטומטי ורובוטי שירות. אמנם, בענפים אלה עדיין נדרשת עבודת אדם (המורכבות והאינטראקציה האנושית חשובות), אבל חלק מהתפקידים – למשל, סדרני חניה (עם רכב חונה את עצמו) או עובדים בניקיון (עם רובוטי ניקיון) – עלולים לפחות.
מקצועות חופשיים מסוימים: גם בהם האוטומציה חודרת. עריכת דין: בינה מלאכותית כבר כותבת חוזים פשוטים, בודקת פסיקות ומייעצת בחיפוש תקדימים. עורכי דין רבים משתמשים בכלי AI למחקר משפטי, מה שמקטין את הצורך בהתמחות של מתמחים. עיתונות ועריכת תוכן: אלגוריתמים כותבים חדשות קצרות (בעיקר כלכליות או ספורטיביות) בצורה אוטומטית. גם עבודת הגהה ועריכה לשונית נעשית על ידי כלים כמו Grammarly, כך שתפקיד ה"עורך הלשוני" מצטמצם.
עם זאת, חשוב לסייג: כשאנו אומרים "מקצוע ייעלם", הכוונה פעמים רבות לשינוי אופי התפקיד ולאובדן מוחלט של פעילות. במקרים רבים, המכונה אינה מחליפה את האדם לחלוטין אלא מעצבת מחדש את תפקידו. נהגי משאיות עשויים להפוך למפעילי צי רכב אוטונומי – עדיין יהיה צורך בבני אדם לתחזוקה, פיקוח, ניהול מצבי חירום. עובדי פס ייצור שאיבדו עבודתם עשויים למצוא תעסוקה כטכנאי תחזוקת רובוטים במפעלים החדשים. מקצועות ה"מידע" (ידע) – כמו רופאים, משפטנים, מורים – לא ייעלמו אלא ישתנו בעזרת AI: הרופא יתרכז בתקשורת עם המטופל ובהחלטות מורכבות, כי הבינה המלאכותית תספק לו ניתוח נתונים מהיר; עורך הדין יתמחה באסטרטגיה משפטית יצירתית, כי ניסוח החוזה הסטנדרטי יהיה אוטומטי. פחות מ-5% מהמקצועות יכולים להיות אוטומטיים לחלוטין לפי מחקר מקינזי, אך ב-60% מהמקצועות לפחות שליש מהמשימות ניתנות לאוטומציה. כלומר, ברוב התפקידים האנושיים חלק משמעותי מהעבודה עשוי לעבור לידי מכונות – מה שישנה את מהות התפקיד, ואפשר שיקטין את מספר המועסקים הנדרש.
התוצאה הצפויה היא שוק עבודה "מקוטב" יותר: מצד אחד, ייוותר ביקוש לעובדים בעבודות "פשוטות" שלא כלכלי לאטמט (עבודות שירות נמוכות שכר, הדורשות גמישות או מגע אנושי בסיסי), ומצד שני – ביקוש גבוה לעובדים מיומנים ביותר המפתחים, מתכנתים, מנהלים ומפקחים על מערכות אוטומטיות. השכבה האמצעית – עבודות צווארון לבן סטנדרטיות, נהגים, פקידים, ואפילו אנשי מקצוע יצירתיים בינוניים – עלולה להישחק ולפחת באופן משמעותי. מגמה זו כבר מכונה "שוק העבודה הדו-קוטבי", ויש לה השלכות חברתיות כבדות משקל, שנדון בהמשך.
ההיסטוריה מלמדת כי במקביל להיעלמות עבודות מיושנות, עולות ומתהוות עבודות חדשות – לעיתים בתחומים שאנו בקושי יכולים לדמיין מראש. גל הטכנולוגיות החדש מביא עמו צמיחת מקצועות בתחומים חדשניים: בינה מלאכותית, רובוטיקה, נתוני עתק, אנרגיות מתחדשות, ביוטכנולוגיה, חלל מסחרי, ועוד. למעשה, אחת האמירות המצוטטות גורסת כי 85% מהמקצועות של שנת 2030 עדיין לא הומצאו עד 2017. גם אם נתון זה מוגזם במקצת, המסר ברור: דור העתיד יעסוק בהרבה עבודות שלא קיימות כיום בשם ובתיאור התפקיד.
כבר היום, המשרות בעלות הצמיחה המהירה ביותר הן בתחומים חדשים יחסית. הפורום הכלכלי העולמי מדווח שעל פי סקר מעסיקים, התפקידים שיגדלו הכי הרבה עד 2030 כוללים מומחי נתוני עתק, מהנדסי פינטק ומומחי AI ולמידת מכונה – תפקידים שבקושי היו מוכרים לפני עשור. עוד בצמרת הרשימה: מפתחי תוכנה ויישומים, מומחי אבטחת סייבר וניהול סיכונים, מומחי אנרגיה מתחדשת – שילוב של טכנולוגיה והטרנספורמציה ל"כלכלה ירוקה". המשמעות: הטכנולוגיות החדשות והאתגרים הגלובליים (כמו שינוי אקלים) כבר מייצרים ביקוש למקצועות חדשים.
בינה מלאכותית (AI) ומדע הנתונים: תחום זה מתפוצץ במגוון תפקידים חדשים. לדוגמה, "אתיקאי AI" – תפקיד שאחראי לוודא שמערכות בינה מלאכותית פועלות באופן הוגן וללא הטיות, ולגבש כללים אתיים לפיתוחן. "מתרגם AI" או AI Trainer – אדם שמגשר בין עובדים ומערכות AI, מלמד את העובדים להשתמש בכלי AI ומאמן את הבינה המלאכותית להכיר את הצרכים הספציפיים של הארגון. מנתח אלגוריתמים וכריית נתונים – מקצוע שכבר קיים אך הופך מרכזי בכל ארגון. מפתח בינה מלאכותית – לא רק מחקר אקדמי, אלא אפילו בחברות רגילות צריך אנשים שמסגלים מודלי AI לעסק.
ניהול שילוב אדם-מכונה: עם כניסת טכנולוגיות לבישה (wearables), אקסוזלקטונים ורובוטים מסייעים לעובדים, נוצר תפקיד כמו "מנהל משאבי אנוש דיגיטליים" (Human e-Sources Manager) – אדם המנתח את הנתונים המגיעים מחיישנים לבישים אצל עובדים כדי לנטר בריאות, עומס, ולבצע תחזוקה מניעתית של "המשאב האנושי". תחשבו על מנהל שמקבל התראה כאשר עובד מפעל עייף מדי לפי נתוני האק"ג והצעדים, ושולח אותו למנוחה. זו דוגמה למקצוע חדש המשלב ביולוגיה, רפואה ופסיכולוגיה עם טכנולוגיה.
ייעוץ אוטומציה ורגולציה: יועץ אוטומציה (Automation Advisor) – ככל שארגונים מסתמכים יותר על רובוטיקה, יידרשו מומחים שיוודאו שהמערכות האוטומטיות עומדות בתקנות, ויזהו הזדמנויות שדרוג. מעין מפקח ומנהל פרויקטי אוטומציה פנים-ארגוניים, שצריך רקע בהנדסה, רובוטיקה ותקנים.
הנדסה מתקדמת וחומרי העתיד: "חקלאי מערכות" (Systems Farmer) – מושג שנשמע מוזר, אבל הכוונה למומחה ש"יגדל" רכיבים ומערכות מורכבות בעזרת ננוטכנולוגיה וביוטכנולוגיה. למשל, בעתיד ניתן אולי "לגדל" באמצעות כימיה מתקדמת חלקי מכונות חזקים וקלי משקל עם מבנה מיקרוסקופי, במקום לייצרם במפעל. זה דורש שילוב של ביולוגיה, הנדסה כימית וכימיה – ממש מקצוע חדש.
מציאות מדומה/רבודה (VR/AR) ותפעול מרחוק: אדריכל מציאות מדומה (VR Architect) – לא בתחום הבנייה אלא בתעשייה: מהנדס שמשתמש ב-VR/AR כדי לפקח ולנהל פעולות תחזוקה מורכבות במתקנים, או לבנות סימולציות. BAE Systems צופה שזה יהיה תפקיד מפתח בתעופה ורכב עד 2040. דוגמה נוספת: מתכנן חוויית לקוח במטאברס – כי חנויות ובידור עוברים למרחבים וירטואליים.
בריאות מותאמת אישית וביוטק: יועץ גנטי אישי, אנליסט נתוני בריאות – מקצועות המשלבים רפואה ומדעי הנתונים. מנתח מערכי DNA, מהנדס ביולוגיה סינתטית – ליצירת תרופות אורגניות או לשיפור גנים. טכנאי הדפסת איברים בתלת-ממד – נשמע כמו מדע בדיוני, אבל ממשלות וארגונים משקיעים בפיתוח היכולת "להדפיס" איברים ורקמות להשתלות, מה שידרוש אנשי מקצוע חדשים (ביולוגים עם הכשרה בהנדסה). אפילו "משחזר מינים שנכחדו" – גנטיקאי שעובד על פרויקטים של החייאת מינים בעזרת הנדסה גנטית – הוא מקצוע שהוזכר באטלס רוסי למקצועות עתידיים, וייתכן שיום אחד יהפוך למציאות.
אנרגיה ירוקה ואקלים: המעבר לכלכלה מקיימת יוצר תפקידים חדשים רבים: מהנדס תחבורה ירוקה – מפתח כלי תחבורה ודלקים בני-קיימא, מנהל פליטת פחמן – מומחה למדידת טביעת רגל פחמנית והפחתתה בארגונים, מטאורולוג הנדסי – יועץ ערים וחברות איך להתאים תשתיות לאקלים משתנה (גל חום, הצפות וכו').
אבטחת סייבר ופרטיות: חקלאי נתונים – מומחה שמטפל ומטייב מערכי נתונים עצומים הנדרשים לאימון AI (יש הטוענים שזה יהיה מקצוע מבוקש, מעין "איכר" של עידן המידע ש"מגדל" נתונים איכותיים). קצין פרטיות מידע – עם התגברות חקיקה (כמו GDPR), חברות צריכות מומחה לנתוני משתמשים ופרטיות. "בלש סייבר" – מומחה שנכנס לאחר אירוע סייבר כדי לחקור מה קרה (digital forensics) – מקצוע שכבר קיים אך מתפתח מאוד.
יצירה ואמנות בעידן דיגיטלי: למרות החשש ש-AI יחליף יוצרים, גם כאן נפתחות נישות חדשות: אוצר תוכן ב-AI – מי שמפקח על תכנים שמייצר הבינה המלאכותית ומוודא איכותם או מתאים אותם לקהל (לדוגמה, יש חברות שמעסיקות "מפעיל פרומפטים" – Prompt Engineer – להתנסות עם ChatGPT ולהפיק תוצר איכותי). מעצב חוויית משתמש למציאות מדומה, מפיק אירועים וירטואליים, מנהלי קהילות אונליין – מקצועות חדשים יחסית שצמחו בעשור האחרון וימשיכו לצמוח.
חשוב לזכור שמקצועות אלו דורשים רמת כישורים והשכלה גבוהה יחסית. המשמעות החברתית: הביקוש יעבור יותר לכוח אדם משכיל ומוכשר, בעוד עובדים בלתי-מיומנים עלולים להתקשות למצוא תעסוקה יציבה. לכן מדגיש הפורום הכלכלי את הצורך בהכשרות מתמידות: 39% מהכישורים של העובדים ישתנו עד 2025, והכישורים הטכנולוגיים יגדלו בחשיבותם מהר יותר מכל סוג כישורים אחר בשנים הקרובות. למידה לאורך החיים (Life-long learning) כבר כעת הופכת לנורמה – עובדים מבינים שיצטרכו לעבור הסבה או השתלמות כמה פעמים בקריירה. סקר PwC גלובלי מצא כי 77% מהעובדים מוכנים ללמוד מיומנות חדשה או אפילו להסב את הקריירה שלהם כדי להישאר מועסקים בעתיד. זו מגמה מעודדת – נכונות אישית להסתגל – אבל היא גם אתגר למדינות ולמערכות חינוך: להנגיש הכשרות למבוגרים, ליצור מסגרות להסבה מקצועית יעילה ולתמוך במי שנפלטים מענף גווע כדי שיכנסו לענף צומח.
האם המהפכה הזו תתרחש בבת אחת או בהדרגה? עד כמה רדיקלי השינוי יהיה? שאלות אלו מעוררות דיון סוער. ישנם מומחים הסבורים שהשינויים יגיעו מהר מאוד, אף מהר מהצפוי, בשל האצת הפיתוח בטכנולוגיות ליבה כמו AI. אחרים טוענים שההטמעה תיקח זמן ושיש לנו שהות להסתגל. ננסה לצייר תמונת-ביניים המבוססת על נתונים ותחזיות.
כבר עכשיו, כאמור, רואים האצה מאז 2020. הקורונה כפתה על העולם "ניסוי ענק" בעבודה מרחוק ובאוטומציה, והתוצאה – מנהלים גילו שאפשר לסמוך על מערכות דיגיטליות ולהמשיך לתפקד גם ללא נוכחות פיזית. דו"ח WEF מ-2020 ציין שעתיד שוק העבודה קדם והגיע מוקדם מהמשוער – פעולות שהיו צפויות לקרות עד 2025 קרו כבר ב-2020. למשל, מהפכת המסחר המקוון צברה תאוצה (מה שפגע בקמעונאות המסורתית חמש שנים מוקדם יותר). 85 מיליון המשרות העתידות להיעלם עד 2025 – מספר זה מושפע מאוד מהכפלת הקצב בימי הקורונה. כך שגם אם המגמה ארוכת הטווח הייתה ידועה, קצב ההתרחשות הפתיע.
תחזיות כמותיות: מקינזי העריכה (עוד ב-2017) שעד 2030, 400–800 מיליון עובדים בעולם עלולים לאבד את מקום עבודתם הנוכחי עקב אוטומציה ויצטרכו למצוא תפקיד חדש. מתוכם, כ-75 עד 375 מיליון יצטרכו ממש להחליף תחום עיסוק וללמוד מקצוע חדש – כלומר לא יוכלו פשוט לעבור לאותה משרה במקום אחר כי המשרה עצמה תחדל להתקיים. מדובר בשינוי עצום בהיקפו: עד שליש מכוח העבודה במדינות מפותחות (ארה"ב, גרמניה) וכמחצית ביפן עשויים לחוות מעבר לעיסוק חדש עד 2030. אפילו בסין, עם שפע עבודה זולה, התחזית היא שכ-12% מכוח העבודה (עד 100 מיליון עובדים) יעברו תפקיד עקב אוטומציה מהירה. במונחים היסטוריים, שינוי כזה מזכיר תקופות כמו המהפכה התעשייתית. ואכן, מקינזי משווה את הצפוי למעבר מענף החקלאות לתעשייה שקרה במערב בראשית המאה ה-20 – אז תוך כמה עשרות שנים ירד שיעור המועסקים בחקלאות מכ-40% לאחוזים בודדים, כשהם מצאו תעסוקה חדשה בתעשייה ובשירותים. כעת עלול לקרות מעבר דומה – אבל מהתעשייה והשירותים אל מגזרים חדשים שטרם נוצרו או אל אבטלה אם לא ניערך.
מצד שני, היסטורית, שווקי העבודה הצליחו להתאים את עצמם ולטפל בעודפי כוח אדם ע"י יצירת משרות חדשות. למעשה, בכל גל טכנולוגי קודם, למרות חבלי לידה של אבטלה זמנית ולחץ על שכר, בסופו של דבר מספר המועסקים העולמי גדל ולא קטן. "ב-200 השנים האחרונות התחזיות על ירידה במספר המשרות התבדו פעם אחר פעם" – מציין הנריק אקלונד, איש עסקים שוודי. לכל טרקטור שהחליף עשרה חקלאים, נוצרו עשר עבודות חדשות במפעל הטרקטורים או בשירותים בעיר. כיום, המספר הכולל של מועסקים בעולם הוא הגבוה בהיסטוריה. זה הבסיס לאופטימיות מסוימת: על פי ההערכות, עם צמיחה כלכלית וחדשנות מספקות, ניתן ליצור די משרות חדשות שיאזנו את השפעת האוטומציה. זוהי "תחזית הצמיחה": אם הטכנולוגיה תוביל לעלייה בפריון, יוזלו מוצרים ויתפנה כסף להשקיע בתחומים חדשים, מה שייצור מקומות עבודה (למשל – פריחת תעשיית הבידור, התיירות, הבריאות, החינוך – ככל שאנשים יתעשרו ויהיה להם זמן פנוי, יגדל הביקוש לשירותים אנושיים אלה). זו בעצם תופעת "הרס יצירתי" שלכל משרה שנעלמת צומחת אחרת.
הויכוח הגדול הוא האם "הפעם זה שונה" – האם הבינה המלאכותית מהווה "טכנולוגיה גנרלית" שעלולה לערער את הדינמיקה הזו. סקירה של קרן המטבע מצאה ש-40% מהמשרות בעולם יושפעו במידה כלשהי מ-AI בשנים הקרובות, ובכלכלות מתקדמות 60% מהמשרות מושפעות (כשבכמחציתן ההשפעה שלילית: צמצום שכר וגיוס, ואף העלמות תפקידים). כלומר, תהיה השפעה מאוד רחבה – כמעט כולם ירגישו את שינויי ה-AI בתפקידם. מה שטרם ידוע: האם, כמו בעבר, מספר המשרות החדשות יעלה על אלה שייעלמו. גם האופטימיים מסכימים שהאתגר הפעם גדול: הם מדגישים את הצורך בהשקעות נוספות וצעדי מדיניות כדי למנוע תת-תעסוקה. למשל, מקינזי מציינים שבכמה מדינות מפותחות, אם לא תהיה השקעה ממשלתית כדי לעודד משרות חדשות, עלול להיווצר מחסור משרות לכולם עד 2030 – סימן לכך שהשוק לבדו אולי לא יאזן.
מעבר להיבטים כמותיים, קיימת גם שאלה איכותית: האם אופי העבודה ישתנה באופן רדיקלי? רבים צופים שכן. דוגמה ידועה היא קיצור שבוע העבודה. טכנולוגיות אמורות להעלות פריון – כלומר שאותם מוצרים ושירותים ייוצרו בפחות שעות אדם. חזון אוטופי הוא שעד 2050 נעבוד אולי 3–4 ימים בשבוע, והיתר נבלה בפנאי, יצירה או משפחה. אפילו ג'ון מיינרד קיינס הכלכלן ניבא כבר ב-1930 שבעתיד נעבוד 15 שעות שבועיות בלבד. האם זה יתרחש? תלוי בהחלטות חברתיות: כבר היום אנו עדים לניסויים בצרפת ובניו-זילנד בשבוע עבודה מקוצר. אם חלק גדול מהעבודה תבוצע על ידי רובוטים, ניתן לחלק את מעט העבודה הנותרת בין אנשים ולהוריד עומס. אולם מהצד האחר, יש טענה שייתכן שעד 2050 עבודה תהיה פריבילגיה ולא מטרד – כלומר, מעטים יהיו בעלי הכישורים לתפקידים שהמכונות לא עושות, והם יעבדו הרבה וישתכרו הרבה, בעוד רבים אחרים יהיו מובטלים או מועסקים חלקית. תרחיש זה של "אבטלה טכנולוגית המונית" הועלה כבר על ידי כלכלנים בעבר (ואף מופיע בספרות המדע הבדיוני והקולנוע הדיסטופי). הסופר אייזק אסימוב, בביקורו בתערוכת עולם 1964, כתב חזון לעתיד בו "הבעיה העיקרית של האנושות תהיה חוסר מעש" כי מכונות יעשו הכל. בפועל, אנו לא שם – אבל בהחלט קיים חשש מחוסר שוויון גדל. פערי הפריון והשכר עלולים להחריף: מי שיש לו בעלות על רובוטים ו-AI (בעלי ההון, חברות ענק) ירוויח הון, בעוד עובדים רגילים יראו את משכורותיהם מדשדשות או נעלמות. כבר היום הנתונים מראים שפריוני העבודה עולה בהרבה על העלייה בשכר, כלומר – ההון נהנה יותר מהטכנולוגיה מאשר העבודה. סיכון זה מודגש על ידי אנשי חזון כסטיב ג'רווטסון: הוא מתאר עתיד שבו "הפער בין המנצחים למפסידים יהפוך ממשלש צר לפסגה צרה" – מתי מעט ישלטו ברוב המשאבים.
לסיכום פרק זה, הקצב והרדיקליות תלויים בשילוב של התפתחות טכנולוגית, תגובת השוק, והיערכות מוסדית. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אקספוננציאלית (AI שמפתח AI, וכו'), כך השינויים עלולים לבוא בהפתעה ובמהירות. יתכן שב-2030–2035 כבר נחזה בשינויים שציפינו רק ב-2050. ב-2050 עצמו, אם ננסה לדמיין: סביר שחלק ניכר מהעבודות הפיזיות יהיו אוטומטיות לגמרי; מערכות AI יהיו שקועות בכל תפקיד (אף רופא או עו"ד לא יעבוד בלי AI עזר); הרבה אנשים עשויים לעבוד באופן חלקי בלבד והחברה תידרש לתמוך בהם באמצעות מנגנונים חדשים (קצבאות, עבודות שירות קהילתיות וכו'). כמובן, תחזיות רחוקות טומנות בחובן אי ודאות רבה – "במהירות השינויים של היום פשוט אי אפשר לחזות בבטחה לטווח ארוך", כפי שמודה אלנה ויטצ'ק, עתידנית מבית-הספר סקולקובו. אבל המגמה הכללית ברורה: עולם העבודה 2050 יהיה שונה באופן מהותי מעולם העבודה 2020, וקצב השינוי בעשור-שניים הקרובים יהיה מהיר מאי פעם.
ארגונים בינלאומיים מובילים פרסמו בשנים האחרונות דוחות ותוכניות פעולה לקראת עתיד עולם העבודה. הפורום הכלכלי העולמי (WEF), למשל, מוציא דו"ח Future of Jobs דו-שנתי. בדו"ח 2020 (אחרי הקורונה) הודגש ששוק העבודה משתנה מהר מהצפוי, במה שמכונה "תרחיש שיבוש כפול": גם מיתון כלכלי וגם אוטומציה במקביל. WEF צופה שעד 2025, 85 מיליון משרות יושפעו באופן שישתנו או ייעלמו עקב חלוקת עבודה חדשה בין בני אדם למכונות, אך מנגד 97 מיליון משרות חדשות ייווצרו – במיוחד בתחומי הטכנולוגיה (AI, דאטה, פיתוח תוכנה) ובתחומי הטיפול (בריאות, חינוך). כלומר, לפי WEF לפחות, יש פוטנציאל לאיזון ואף לצמיחה נטו במשרות – אבל זה תלוי במאמצים של התאמה מחדש. הם מדגישים שמקומות עם סיכון גבוה צריכים תמיכה, ושהחברות התחרותיות ביותר יהיו אלו שיבחרו להכשיר ולשדרג את כישורי עובדיהן במקום לפטר אותם. עוד נתון מדו"ח 2025: 39% מהמיומנויות של העובדים צפויות להשתנות עד 2025, מה שיחייב למידה מתמדת – והמעסיקים מתכוונים לתת עדיפות לכישורים טכנולוגיים, חשיבה ביקורתית, יצירתיות וגמישות מנטלית. בשורה התחתונה של WEF: מהפכת התעסוקה דורשת תגובה מתואמת של ממשלות, מעסיקים ועובדים כדי למנף את ההזדמנויות במקום ליפול קורבן לאיומים.
OECD – הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי – ביצע מחקר על סיכון האוטומציה למדינותיו החברות. הם מצאו כאמור שבממוצע כ-14% מהמשרות נמצאות בסיכון גבוה (מעל 70% סיכוי לאוטומציה של התפקיד), ו-32% נוספות ישתנו משמעותית באופן הביצוע שלהן עקב טכנולוגיה. בישראל, אגב, הנתונים דומים – בערך 15% בסיכון גבוה ועוד 50% שישתנו (לפי מחקר בנק ישראל וה-OECD ב-2019). ה-OECD מזהיר שבלי מדיניות פעילה, האוטומציה עלולה להחריף אי שוויון: עובדים צעירים ובעלי השכלה נמוכה עלולים להיפגע יותר (כי הם מרוכזים בעבודות רוטיניות), ואילו עובדים מיומנים יהנו מהטכנולוגיה. לכן הם ממליצים על "גישה מקיפה לשוק העבודה העתידי" – הכוללת השקעה בהכשרה מקצועית, עידוד מיומנויות כלליות וניתנות להעברה (כגון יכולת לפתור בעיות ותקשורת), וחיזוק רשת הביטחון הסוציאלית עבור מי שנפלט מהעבודה.
חברת הייעוץ מקינזי פרסמה מספר דוחות (2017, 2020, 2021, 2023) על עתיד העבודה. ממצאים מרכזיים: בעידן פוסט-קורונה, העדכון האחרון (2023) מציין שדרישות לכישורים גבוהים יגדלו מאוד – במיוחד בבריאות ובמקצועות STEM – בעוד הביקוש למשרות אדמיניסטרטיביות, ייצוריות ושירות לקוחות בשכר נמוך ירד. בנוסף, מקינזי צופה שהטמעת הדור החדש של AI (גנרטיבי) יכולה לאוטומט עד 70% מזמן העבודה במשרה ממוצעת (כי כמעט כל עובד מבלה חלק מזמנו בעיבוד מידע שניתן לייעל). זה לא אומר שפיטורים יהיו בהיקף 70% – כי ייתכן שהטכנולוגיה תאפשר לעובדים להתמקד במשימות אחרות – אבל זה מסמן פוטנציאל עצום לשינוי. מקינזי גם בוחנת תרחישים: בתרחיש האוטומציה המהירה, עד 375 מיליון עובדים בעולם יאלצו להחליף מקצוע עד 2030. בתרחיש מתון יותר – המספר קטן משמעותית. כלומר, יש אי ודאות גדולה ותלילות התוצאה תלויה במהירות האימוץ.
ארה"ב: דיונים רבים עוסקים בהשפעת AI על הכלכלה האמריקאית. דו"ח של הבית הלבן (2016) העריך ש-9% מהמשרות הן בסיכון אוטומציה גבוה מאוד (קרוב לוודאי יוחלפו), ועוד כ-20% בסיכון בינוני. התפקידים הפגיעים ביותר בארה"ב דומים לשאר העולם: נהגים, פקידים, עובדי מזון מהיר, פועלי מפעל. במקביל, ארה"ב צופה הזדמנויות בתחום הבריאות (עקב הזדקנות האוכלוסייה, יהיה מחסור במטפלים – קשה לאוטומט אמפתיה וטיפול אנושי). כמו כן, מדברים שם על יוזמות כמו "תואר חינם בקולג' קהילתי" כדי לתת לכל אחד הזדמנות לרכוש מקצוע חדש, ודיונים על מיסוי שונה לעבודה מול הון (כדי למנוע שרק הרובוטים "יעבדו" והחברה תאבד הכנסות ממסים על עבודה). גם פוליטיקאים כמו אנדרו יאנג קידמו את רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית (UBI) כמענה לאוטומציה. זה נושא שנוי במחלוקת – יש טוענים שזה חיוני אם רובוטים יחליפו אנשים, ויש שחוששים שזה יפגע בתמריץ לעבוד.
אירופה: האיחוד האירופי משקיע במחקר ותוכניות לשוק העבודה העתידי, תחת כותרות כמו “Reskilling Revolution” וכד'. אירופה ניצבת בפני אתגרים כפולים: גם אוטומציה וגם מיעוט כוח אדם עתידי בשל הזדקנות האוכלוסייה. לדוגמה, צופים שאירופה תאבד 91 מיליון איש בגיל העבודה עד 2050 לעומת 2015 (עקב שיעורי ילודה נמוכים) – כך לפי דוח שהתפרסם בישראל בהקשר למחסור בידיים עובדות בתעשייה. משמעות הדבר היא שאירופה תהיה חייבת אוטומציה כדי לפצות על המחסור באנשים, אבל גם – שיש הזדמנות, כי פחות אנשים "יוכלו" לעבוד, ואז רובוטים לאו דווקא יגרמו לאבטלה אלא ימלאו חלל של עובדים שחסרים.
ישראל: בישראל, פריון העבודה נמוך בכ-25% מממוצע OECD וייתכן שאוטומציה תסייע לסגור פער זה. אולם, כמו שהוזכר, יש אתגר יחודי – שילוב חרדים וערבים בשוק. לפי הלמ"ס, חלקם של חרדים וערבים בגיל העבודה יגדל מ-27% ליותר מ-40% עד 2050, ואם שיעורי התעסוקה בקבוצות אלה לא יעלו, ישראל תתקשה לשמור על צמיחה כלכלית. לכן בישראל שמים דגש על הכשרת מגזרים אלו לענפי העתיד (למשל, יש תוכניות לשילוב חרדים בהיי-טק, והכשרה טכנולוגית בחברה הערבית). במקביל, כ"סטארט-אפ ניישן", ישראל מתמקדת בפיתוח הטכנולוגיות עצמן – רובוטיקה, AI, רכב אוטונומי – כך שהיא "בצד המוביל" של השינויים, מה שיכול ליצור בארץ משרות פורצות דרך. עם זאת, סביר שגם כאן עבודות מסורתיות ייעלמו: למשל, קופאיות ברשתות שיווק (כבר רואים יותר עמדות שירות עצמי), נהגי מוניות (ייתכן שבעתיד מוניות אוטונומיות), פקידי בנק (הבנקים נסגרים באזורים כפריים ואת השירות נותנים באפליקציה).
רוסיה: רוסיה, ככלכלה עתירת משאבים וכוח אדם מיומן אך גם עם אזורים פחות מפותחים, עשויה לחוות פערים פנימיים גדולים. במוסקבה ובערים הגדולות האוטומציה תתקדם מהר (למשל, פרויקטי עיר חכמה, רובוטים בתעשייה הכבדה וכו'), בעוד באזורי ספר אולי עדיין יהיו עבודות מסורתיות. הרוסים פרסמו את "אטלס המקצועות החדשים 2035" בניסיון למפות את המיומנויות שיידרשו – פרויקט מעניין המשלב תחזיות של מאות מומחים. אחת התובנות שם הייתה שהשכלה רחבה וגמישות מחשבתית יהיו קריטיות, כי "זמנו של מקצוע אחד לכל החיים עבר". אגב, גורמים רוסיים רשמיים (כמו סברבנק) משמיעים תחזיות דרמטיות – גְּרֶף, מנכ"ל סברבנק, אמר ש*"בקרוב 45% מהמקצועות ייעלמו – עובדים יוחלפו ע״י אוטומציה נפוצה"*, כאמור.
מזרח אסיה: ביפן, בשל מחסור בכוח אדם (אוכלוסיה מתכווצת) – כבר היום מאמצים רובוטיקה בכל תחום, מטיפול בקשישים ועד מלונאות. הממשלה שם מקווה שרובוטים ימלאו את החלל ויאפשרו לשמור על פעילות כלכלית. לעומת זאת, במדינות מתפתחות גדולות כמו הודו – יש שפע כוח אדם זול, ולכן אוטומציה שם אולי תאומץ לאט יותר (כי עלות ההון יחסית יקרה מעלות העבודה). סין היא מקרה מעניין: מצד אחד, מיליוני פועלים תעשייתיים; מצד שני, היא משקיעה המון ברובוטיקה ו-AI כדי לעבור לכלכלה טכנולוגית. מקינזי העריכו שהמספר האבסולוטי הגדול ביותר של עובדים שיידרשו לעבור הסבה הוא בסין – עד 100 מיליון כאמור. אך יחסית לכוח העבודה שם, זה לא עצום (כ-12%). לסין גם יש הנחיה ממשלתית ברורה: להיות מובילה ב-AI עד 2030. המשמעות היא שהם מקבלים את האוטומציה כנתון וינסו לקדם תוכניות חברתיות בהתאמה.
לסיכום: התחזיות הבינלאומיות מסכימות על מגמת שינויים עמוקים, אך נבדלות בעוצמה ובקצב. עם זאת, קיים קונצנזוס על הצעדים הנדרשים: השקעה בהון אנושי, הכשרה מחדש, חדשנות עסקית ומדיניות חברתית תומכת. ארגונים כמו ה-WEF ו-OECD מדגישים את רעיון "המעבר ההוגן" (Just Transition) – לוודא שאף אוכלוסייה לא נשארת מאחור, בין אם אלה עובדים מבוגרים, מיעוטים, או איזורים כפריים. לכן יש המלצות לחלוק בנטל: רוב הציבור סבור שעל הממשלות, מערכת החינוך, המעסיקים והפרט עצמו – לכולם יש אחריות להכין את העובדים לעתיד. זה אומר שהנושא כבר לא תיאורטי – ממשלות ומוסדות אכן פועלים: למשל, האיחוד האירופי מימן קורסי "דיגיטל לכל", ממשלת סינגפור נותנת "שוברי לימוד" לכל אזרח מעל 25 לרכישת כישורים חדשים, ואילו במדינות סקנדינביה מתעדכנים חוקי העבודה כדי להקל על מעבר גמיש בין עבודות. כך, השיח עובר מתחזיות לעבר פעולות הסתגלות – וזה עצמו סימן שהתחזיות נלקחות ברצינות.
סוגיית מקצועות העתיד ושוק העבודה המשתנה מעוררת, באופן טבעי, עניין ודיון ציבורי נרחב. בקרב המומחים עצמם יש אופטימיסטים ופסימיסטים, וקולו של הציבור לא פעם מבטא חששות ותקוות לסירוגין.
בצד האופטימי, כפי שהזכרנו, יש המונים הטוענים ש"נבואות הזעם" כבר נשמעו בעבר והתבדו. הם מזכירים שבשנות ה-60 נשמעו אזהרות רציניות מפני "מהפכת הסייבר" שתייצר "אומה נפרדת של עניים, בלתי מועסקים", ובשנות ה-30 מושל בקליפורניה התריע שמיכון התעשייה הוא "מפלצת פרנקנשטיין" שתהרוס את המפעלים. אף על פי כן, מה שקרה בפועל: לא רק שלא הגענו לאבטלה המונית קבועה, אלא שמספר המועסקים עלה בכל העולם. כל דור של טכנולוגיה יצר משרות חדשות – לעיתים דמיוניות לדור הקודם – וכתוצאה, למרות שאכן "נהרסו" משרות רבות (למשל כמעט אף אחד כבר לא כורה פחם עם מכוש או מפעיל מרכזת טלפונים ידנית), הופיעו אחרות (מפתחי אתרים, מהנדסי אווירונאוטיקה, מטפלי חיות מחמד וכו'). נכון להיום, מסך כל הדברים הנעשים בעולם, מעולם לא הועסקו כל כך הרבה אנשים כפי שהמצב היום. נתון מעניין: לפי מקינזי, ייתכן ש-8–9% מביקוש העבודה ב-2030 יהיה במקצועות חדשים לחלוטין שלא היו קיימים קודם. כלומר, יש מנגנון שגורם לצמיחה במשרות במקביל להתייעלות – הוא קשור לכך שכשעבודה אחת נעשית יעילה, משאבים מתפנים לביקושים חדשים.
האופטימיסטים גם סומכים על גמישות בני האדם: הם אומרים שלמרות שהשינויים מהירים, אנשים ובמיוחד צעירים מסתגלים. דור ה-Z שנכנס כעת לשוק העבודה כבר מחליף עבודות כל שנה-שנתיים, לומד כישורים חדשים בעזרת האינטרנט, ומוכן נפשית לכך שהעולם משתנה. לפי סקר בבריטניה, כמעט 47% מהצעירים בני 16-24 מאמינים שיעבדו במשרה שעוד לא קיימת כיום. במילים אחרות, הדור הצעיר כבר צופה שינוי ומקבל אותו, וזה כשלעצמו גורם מרגיע – לא מדובר בדור שנאחז בעבודות העבר. בנוסף, יש הבוחרים לראות את ההזדמנויות: הם מדמיינים עולם שבו אנשים חופשיים מהרבה עבודות סיזיפיות ומשעממות, ויכולים להתבטא ביצירה, במחקר, בטיפול ובמקצועות עם משמעות. למשל, עתידן אחד מצייר תמונה שבה "סבתות קריירה" יהיו תופעה – נשים וגברים בפנסיה יעסקו בטיפול פרטי בילדים ונכדים כעבודה בשכר, כי מכונות יעשו את מה שצריך והחברה תעריך מאוד יחס אנושי, ניסיון חיים והדרכה. זה כיוון מחשבה מעניין: אולי דווקא החזרה לדברים הבסיסיים – כמו חינוך ילדים, אומנות, מלאכת יד – תתחדש, כי רובוטים ימלאו את הבסיס החומרי.
אולם ישנם קולות פסימיים או לפחות מודאגים. קולות אלה כוללים מדענים וטכנולוגים בכירים. אחד הבולטים הוא ד"ר קאי-פו לי (שהזכרנו קודם) – הוא מזהיר ש40% מהמשרות בעולם עלולות להיעלם תוך 15 שנים, וטוען שגל האוטומציה הנוכחי יהיה "שונה מכל מה שראינו בעבר", כי הפעם גם המשרות שנוצרות יהיו לעיתים מוכוונות אוטומציה מראש. כלומר, גם אם נוצרת תעשייה חדשה, היא עשויה מלכתחילה להעסיק מעט אנשים ולהסתמך על AI. הוא נותן דוגמה: הכלכלה השיתופית (כמו Uber) יצרה עבודות (נהגי אובר) אך אלה "משרות על סף אוטומציה, ארעיות מאוד". לטענתו, הפיתוח הגלובלי המואץ של AI יכול לקרב את העולם למצב שבו פשוט אין מספיק עבודה לבני אדם, לפחות לא עבודה בשכר הוגן. ייתכן שייווצרו המוני "מובטלים טכנולוגיים" – אנשים בעלי יכולת לעבוד אבל ללא ביקוש מספיק לשירותיהם, אלא אם יסכימו לשכר נמוך מאוד. הדבר יתבטא, לפי גישה זו, באי-שוויון קיצוני: טייקוני הטכנולוגיה ומפתחי ה-AI ירוויחו המון, אבל "מעמד הביניים" יישחק. "שכבת הביניים הרחבה פשוט תיעלם" – כך הובהר בדוגמה של גרמניה גף, שסבור שיישארו רק עובדי קצה זולים ועובדי קצה יקרים, וכל מה שבאמצע (נהגים, מנהלי ביניים, מעצבים בינוניים) – ייכחד.
ומה חושב הציבור הרחב? כאמור, רוב האנשים מודעים לשינויים ומביעים דאגה. בסקר Pew ציינו רוב עצום מהציבור בעשר מדינות שהם סבורים שרובוטים ומחשבים יבצעו הרבה מהעבודות האנושיות תוך 50 שנה, ורק מעטים צופים שייווצרו מספיק עבודות חדשות עם שכר טוב לפצות על כך. כמו כן, בניגוד לאופטימיות הטכנולוגית, הציבור נוטה להאמין שזה יוביל לקושי של אנשים רגילים למצוא עבודה. כלומר, יש חשש עממי אמיתי. אפשר לראות זאת גם בשיח ברשתות: למשל, בפורומים בישראל יש החולקים סיפורים אישיים על כך שכבר "הרגישו את זה" – לדוגמה, עובדי מפעל ותיקים שמספרים שבפס הייצור הוכנס רובוט חדש והם הועברו לתפקיד אחר או פרשו. או נהגי מוניות החוששים שתוך עשור המונית שלהם תוחלף ברכב אוטונומי של חברת ענק. אפילו בתחום ההיי-טק: יש מתכנתים שחוששים ש-GPT יכתוב קוד טוב יותר מהם – ולכן משתפים בלינקדאין שעליהם לשדרג את עצמם במהרה, להתמחות בתחומים עמוקים יותר כמו ארכיטקטורה, כי "ה-AI סוגר עלינו". בו בזמן, יש גם התלהבות: רבים – במיוחד הצעירים – מגיבים ברשת בהתרגשות לחידושים, משתעשעים בבדיקת כלי AI לכתיבה ויצירת תמונות, ואומרים: "המכונות ישחררו אותנו מהעבדות של 9-17". כך שהלך הרוח מעורב, אולם החשש לעתיד הפרנסה הוא ללא ספק דאגה ממשית עבור רבים.
כיצד מתבטא החשש? – למשל, בדרישה מהממשלות "לעשות משהו". כפי שהראה סקר Pew, רוב הנשאלים סבורים שזו אחריות הממשלה והמערכות להכין את האנשים לשוק העתידי. כלומר, הציבור מצפה להכשרות, לחינוך מתאים בבתי הספר, ולעזרה במקרה של אבטלה טכנולוגית. גם בישראל, בדיונים ציבוריים, שומעים הורים אומרים: "מה הילדים שלנו ילמדו? אולי עדיף שילמדו רובוטיקה מאשר מקצועות ישנים". במערכת החינוך בארץ כבר מכניסים יותר תכנות, ואף דנים אם לשנות את מקצוע המתמטיקה כך שיכלול יותר חשיבה חישובית ופחות חישובים גולמיים (כי מחשב ממילא עושה אותם). אנשים ברשת גם תוהים לגבי ההשכלה הגבוהה: האם משתלם ללמוד עריכת דין, למשל, אם AI יוכל לענות על שאלות משפטיות? כמובן, תמיד תהיה חשיבות ללימודים – אבל ייתכן שידרשו התאמות בתוכניות הלימודים כך שיותר דגש יהיה על כישורים "רכים" (חשיבה ביקורתית, יצירתיות, אינטליגנציה רגשית) – כי אלו מה שיבדיל אותנו מהמכונות.
דוגמה בולטת לתגובה ציבורית היא הרעיון של מס על רובוטים. ביל גייטס, כאמור, הציע שרובוט שתחליף עובד ישלם מס שווה ערך למס שהיה משלם העובד, והכסף יממן הסבה או רשת ביטחון. הרעיון עלה לדיון בפרלמנט האיחוד האירופי, אך נדחה לעת עתה (שכן אי אפשר להגדיר "רובוט" בקלות; וחוששים שפשוט חברות יעבירו פעילות למדינות בלי מס כזה). אך עצם הרעיון מעיד שהחברה מחפשת כלים להתמודד. גם הכנסה בסיסית אוניברסלית (Universal Basic Income, UBI) מקודמת כניסוי בכמה מקומות (פינלנד, קנדה, קליפורניה). ב-2019 אנדרו יאנג ביסס על זה קמפיין לנשיאות בארה"ב. הטיעון: אם המערכת לא תוכל לספק עבודה לכולם, לפחות נספק הכנסה מינימלית למחייה לכל אזרח. עד כה לא הוחלט על יישום נרחב, אבל האפשרות נידונה ברצינות כמו שלא הייתה בעבר, בגלל החשש מאוטומציה.
למרות החששות, חלק מהמומחים קוראים לא להיכנע לחרדה אלא להתכונן בחיוביות. הם מציינים שהרבה משרות "ישתנו" ולא ייעלמו, ושבני אדם ומכונות יעבדו יחד. במקום לראות ב-AI אויב, עדיף לראות בו כלי להגברת הפרודוקטיביות שלנו. הדים לכך שומעים בשיחות מוטיבציה של מנהלים: "השתמשו ב-AI כדי להיות טובים יותר בעבודתכם". גישה זו ממליצה לכל עובד ללמוד להשתמש בכלים חדשים (למשל, עיתונאי – ללמוד לעבוד עם GPT כמסייע מחקר, רופא – ללמוד לפענח תוצרי AI רדיולוגי). אם רבים יאמצו גישה כזו, אולי יתפתח שוק עבודה משולב AI, בו האדם שומר על ערכו כמפעיל, מתאם ומפקח על המכונה.
לסיכום סעיף זה, אפשר לומר שהחברה נמצאת בצומת דרכים: היא מבינה ששינוי גדול מגיע, ומנסה לגבש תגובה. יש פחד מהלא-נודע, אבל גם אקטיביות והיערכות. השיח נע בין חזיונות אוטופיים – "עולם שבו לכולם יש פנאי ליצור והמשכורת מובטחת" – לבין חזיונות דיסטופיים – "עולם בו מעטים שולטים בכל וההמונים מובטלים ונזקקים". בפועל, כנראה המציאות תהיה איפשהו באמצע, ותעוצב במידה רבה על ידי המדיניות והבחירות שנעשה היום.
עולם העבודה בשנת 2040 או 2050 עתיד להיות שונה באופן מהותי מזה שאנו מכירים כיום. הטכנולוגיות של המהפכה התעשייתית הרביעית – בינה מלאכותית, רובוטיקה, אוטומציה מתקדמת, ביוטכנולוגיה וחיבוריות גלובלית – משנות מן היסוד את אופיים של מקצועות, ענפים ושווקי עבודה. כבר היום אנו רואים סימנים ראשונים לכך: מקצועות חדשים צצים (מדען נתונים, מומחה למידת מכונה, מנהל מדיה חברתית – תפקידים שלא היו קיימים באופן נרחב לפני עשור-שניים), ותחומי עיסוק מסורתיים מצטמצמים (פקיד בנק, סוכן נסיעות, מפעיל מכונה פשוטה – תפקידים שבעבר העסיקו מיליונים וכעת חלקם מוחלפים על ידי תוכנות או שירות עצמי).
ניתן לתמצת את המגמה כך: עבודות שהן רפטטיביות, צפויות וניתנות לקוד – תלכנה ותבוצענה על ידי מכונות ואלגוריתמים. עבודות הדורשות חשיבה מורכבת, יצירתיות, כישורים בינאישיים גבוהים – תמשכנה להתבצע על ידי אנשים, ואף יגדל הביקוש להן. במקביל, יצוצו תפקידים היברידיים רבים המשלבים אדם+מכונה – עובדים שישתמשו בכלי AI ורובוטים כדי להעצים את הביצועים שלהם. מחצית מהמשימות בהמון מקצועות כבר כיום יכולה לעבור אוטומציה, כך שהמיקוד האנושי יוסט אל החצי השני – מה שהמכונה לא טובה בו. זה ישנה את הגדרת כמעט כל תפקיד. למשל, מהנדס עתידי יהיה פחות "שרטט" או מחשב, ויותר מתכנן קונספטואלי, מפקח ומחדש. רופא עתידי יהיה פחות מאבחן (כי AI יעשה זאת טוב ממנו ברבים מהמקרים), ויותר מטפל הוליסטי ואנושי.
המשמעות הרחבה היא ש-הגבולות בין מקצועות – כמו שדנו – מיטשטשים. מקצועות מתערבבים, והעובד צריך "לתפור" לעצמו פרופיל רב-תחומי. גם הגבולות בין חיים לעבודה כנראה ישתנו: ייתכן שנעבוד פחות שעות, ייתכן שנחליף מקצוע מספר פעמים לאורך חיינו (למעשה, סביר מאוד). מושג ה"פנסיה" עשוי להשתנות – אולי אנשים יעבדו בגלים, יצאו להכשרות באמצע החיים, או יחזרו לעבוד חלקית בגיל מאוחר אם בריאותם תאפשר, בתפקידים אחרים.
אל מול שינויים אלה, ניצבים אתגרים אדירים והזדמנויות גדולות. בין האתגרים: מניעת אבטלה המונית בתקופת המעבר; צמצום אי-שוויון כדי לא ליצור חברה מפולגת של "מנצחים ומפסידים" של הטכנולוגיה; התאמת מערכות החינוך וההכשרה לעידן שבו מה שלומדים בגיל 20 עלול להיות לא רלוונטי בגיל 40; עדכון רשתות הביטחון הסוציאליות (דמי אבטלה, פנסיות) למבני קריירה גמישים ושונים; והתמודדות עם ההשלכות הנפשיות-חברתיות של שינויים בתעסוקה (עבודה היא מקור זהות וערך לרבים, ואובדנה עלול להביא משברים חברתיים). בין ההזדמנויות: פריון גבוה יותר שיוביל – אם יחולק נכון – לרמת חיים טובה יותר לכלל; מיגור עבודות מסוכנות ומשעממות (כורים במכרות, מנקים פסולת – אולי רובוטים יעשו זאת במקומנו); התמקדות האנושות ביצירתיות, חדשנות וטיפול – דברים שעושים חיים טובים ומשמעותיים יותר; ואולי אפילו שינוי חברתי חיובי שבו אנשים יקבלו יותר זמן לפנאי, ללמידה ולמשפחה (תחת תרחיש של שבוע עבודה מקוצר שנתמך ע"י הפריון של המכונות).
המסר העיקרי מהמומחים הוא שעלינו להיערך באופן אקטיבי. העתיד אינו "גזרה משמיים" – המדיניות שאימצנו תקבע הרבה. אם נשכיל להשקיע בהון האנושי – בחינוך, הכשרה ורווחה – נוכל לנווט את המהפכה הטכנולוגית לטובת האנושות. מדינות וארגונים שכבר עכשיו מכינים תכניות, כמו "Skill India" בהודו או "ישראל 2050" (תוכנית כלכלית-חברתית לאומית), מראות כיוון נכון. גם ברמה האישית, כל אדם עובד או לומד צריך להבין שהעולם משתנה ולהיות מוכן ללמוד כישורים חדשים במהלך חייו. במילים אחרות, היכולת ללמוד, להסתגל ולהתפתח היא כשלעצמה המיומנות החשובה ביותר בעתיד התעסוקה.
נכון, חלק מהתחזיות מדאיגות – אך הן קריאת השכמה לנו לוודא שהן לא יתממשו בצורתן הגרועה. כפי שאמר אחד ממובילי הפורום הכלכלי העולמי: "חלון ההזדמנויות לפעול ולהכין את העתיד הולך ונסגר. עלינו למהר ולשתף פעולה – ממשלות, עסקים, עובדים – כדי לעצב עתיד עבודה שטוב לכולם". העתיד עדיין בידינו במידה רבה. אם נפעל בחוכמה, מקצועות העתיד ושוק העבודה של 2050 יכולים להיות מלהיבים, מלאי עניין וחדשנות, עם מקום ראוי לכל אדם שרוצה לתרום – עולם שבו הטכנולוגיה משרתת את האדם ולא מחליפה אותו.
מקורות: דו"חות WEF על עתיד המשרות, מחקרי McKinsey על אוטומציה, נתוני OECD על סיכון אוטומציה, אטלס מקצועות העתיד (רוסיה), סקרי דעת קהל (Pew Research), ודברי מומחים כמו קאי-פו לי והרמן גרף, שצוטטו במאמר.
